הנדל“ן בישראל לאורך 30 שנה

תחילת שנות ה-90 בישראל, התחילה העלייה הגדולה ביותר לארץ בכל הזמנים: העלייה מברית המועצות לשעבר. 1,060,091 עולים חדשים הגיעו לארץ במהלך 11 שנים, וכולם צריכים מקום לגור בו.

גם אנחנו שמענו את זה פעם בשיעור היסטוריה, אבל שם לא סיפרו לנו מה זה עשה למחירי הנדל“ן בישראל.

שימו לב למה גרם עודף הביקוש: בשנת 1987 מחיר ממוצע לדירת 4 חדרים בארץ עמד על סכום של 74 אלף שקל, ובשנת 1990 שווי דירת 4 חדרים כבר עמד על יותר מ-180 אלף שקל!

חגיגה למתווכים? אז זהו, שעד שנת 1996 לא הייתה הסדרה לתחום תיווך נכסי הנדל“ן בישראל. רק באותה השנה עבר חוק המתווכים במקרקעין, כנראה שעם הגידול המטורף בביקוש באותן שנים המדינה הבינה שיש צורך בתשתית תיווך מסודרת ורשמית.

החוק הגדיר את התנאים לקבלת רישיון מתווך, בחינת הרישוי, דרישה להזמנת שירותי תיווך בכתב, בלעדיות מתווך, את התנאים של זכאות לדמי תיווך, ותנאים לשלילת רישיון מהמתווך.

בסוף שנת 2001 הסתיימה העלייה הגדולה, ומחירי הדירות המשיכו לעלות עליות מתונות עד שנת 2008.

בסוף 2007 שווי ממוצע של דירת 4 חדרים בישראל כבר עמד על סכום של 740 אלף שקל.

בשנת 2008 המשבר הכלכלי העולמי התחיל בארצות הברית והורגש בכל כלכלות העולם. הוא פגע גם בשוק הנדל“ן הישראלי והביא לצניחה של מחירי הדיור גם בישראל.

הצניחה במחירים עקב המשבר הייתה הזדמנות למשקיעים: מי שהיה לו הון עצמי או מימון אחר להשקעה, קנה דירות מתוך ציפייה שהמחיר יעלה ויתאושש חזרה לאחר המשבר.

הרבה משקיעים שרוצים לקנות דירה יצרו שוב מצב של הפרת האיזון בביקוש והיצע לטובת הביקוש, מה שיצר בועת נדל“ן לטענת אנשים רבים, שאת התוצאות שלה אנחנו חווים עד היום – בשנת 2018 מחיר ממוצע לדירת 4 חדרים בבניין כבר עמד על 1.455 מיליון ₪.

מבט על ההיסטוריה של מחירי הנדל“ן בישראל מלמד אותנו שיש שני שחקנים מרכזיים שתמיד היו כאן ותמיד יישארו בסביבה, וכדאי לקחת את שניהם בחשבון כשמקבלים החלטות בכל תחום של השקעה, גם אם קונים דירה לצורך מגורים: ביקוש והיצע.

האיזון ביניהם הוא זה שקובע את הערך של אותה דירה בדיוק בהפרש של כמה חודשים, שנים, או אירועים.

יש לכם מידע מעניין להוסיף על הנושא? ספרו לנו כאן בתגובות.

**נציין שהנתונים בכתבה הם נומינליים בלבד ואינם לוקחים בחשבון את השינויים במדד, באינפלציה ובשווי המטבע לאורך השנים.